<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשנ"ז</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ת"ש נותר ופיגול (איסור) [אסור]. שתי חתיכות לפניו אחת של היתר ואחת של נותר ואמר זו (בזו) [כזו] אסור. והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים הוא וטעמ' דאסור משום דאזלינן בתר מעיקרא דקודם זריקה שהיה אסור משום דבר הנדור. אבל איסור דהשתא אינו מעלה ואינו מוריד לתולה בו דבר היתר דהשתא אינו דבר הנדור אלא דבר האסור וכן מוכיח לפנינו תירוץ דלתרומ' לחמי תודה. ומשני בנותר של עולה דליכא שעת היתר כלל מעיקרו ועד סופו. ואמ' שמואל והוא שנדר באותו היום אותו [האחד] בניסן שמת אביו באותו יום לבדו נדר שלא יאכל אבל לא לשנה הבאה. נראה בעיני דה"ג והיכי דמי דקאמר (בה הא) [כההוא] בחד בשבא שמת בו אביו ואע"ג דאיכא טובא חד בשבא כו'. והכי פי' בעל התלמוד שרוצה ללמוד מיכאן בעיא דרמי בר חמא משתמע ליה נמי הך ברייתא בתולה יום ביום כי היכי דפרשי' נותר ופיגול דמתני' בתולה חתיכות ההיתר בחתיכות הנותר. והיינו דקאמר ה"ד (האי נותר) דקתני האי ברייתא כגון דקאמ' (בההוא) [כההוא] חד בשבא שמת בו אביו וכו' כלומ' הרי עלי בשר ויין זה כאחד בניסן ואע"ג דלא פיר' כאותו אחד בניסן שמת בו אביו אפי' הכי אסור. אע"פ שעברו כמה אחד בניסן דהיתרא לאחר מיתת אביו דבעיקרו קא מתפיס בניסן ראשון שמת בו אביו שהי' עליו בנדר דלא אזלינן בתר היתרא דהשתא (אבל) [אלא] בתר דמעיקרא. ומשני הכי אתמ' והוא שנדר ובא מאותו היום ואילך שקיבל עליו באיסור (עד) [נדר] כל אחד בניסן שבעולם. לפיכך כשתלה היין והבשר באחד בניסן באיסורא קא מתפיס. ומה שכתוב בספרים שלנו וה"ד דקאי ההוא בחד בשבא שיבוש היה בספרים שטעה בין דקאים לדקאמ' שהרי אין אנו צריכין להעמיד כלל בעומד באותו היום בשעת נדר זה האחרון לפי שיטת התלמוד. אף אין אדם יודע ליישבה. אבל תרומה ולחמי תודה מותר דאזלינן בתר השתא. שאין לאחר זריקה עוד דבר [הנדור אלא דבר] האסור בתרומת אהרן.
